פרילנסר בהייטק או יזם

רוב הפוסטים של סח'בק עוסקים בתובנות על החסכונות, הפעם אעלה התלבטות לגבי ההכנסות.

מאז שהכרתי את זוגתי קרן היא הייתה יזמית נמרצת בתחום העיצוב הדיגיטלי. עוד בהיותה סטודנטית היא זכתה במכרז של מותג בינלאומי ענק ושילבה את אחת המרצות שלה כשותפה בפרויקט. כמובן שעוד בזמן התואר ולאחריו היא הועסקה כששכירה בחברת מולטימדיה. אך החיים והכישרון הביאו אותה להיות פרילנסרית. היא צברה ניסיון והתקדמה. פתחה שותפות עם משרדים ולאחר כמה שנים סגרה וחזרה לעבוד מהבית, אף שותף, או עובד, של קרן לא עמד בקצב המטורף שלה. ההכנסות היו ממש יפות אפילו הרבה מעל לממוצע בענף ההייטק. גם הלקוחות של קרן התקדמו ומסטארט אפים קטנים עברה כבר לחברות יותר מבוססות. היא זנחה חברות לא טכנולוגיות אפילו אם הן היו גדולות כמו שטראוס, טבעול ויקבי רמת הגולן (פעם השתכרה מפינו נואר בעת מצגת למשקיעים יפנים, כן היו ימים בתחילת שנות ה90 שחשבו שרמת הגולן תעבור לסורים עם הסכם ושקלו למכור ליפנים) היא התרכזה ב UI/UX. כדי לא להתפזר ולהשחית זמן בין עשרות עובדי הלקוח, היה לה כלל שהיא מדברת רק עם פרסונה אחת אצל הלקוח. (2 יהודים עשר דעות) לכן יצא שאצל הלקוחות העמידו מולה רק בכירים, קלאס CXO ומעלה. זה היה ממש מצוין אך יצר אצלי בעיה. כל פעם שהיא הייתה בשיחה עם בכיר שכזה, סח'בק היה מתחלחל ומסתגר בחדר צדדי עם שני הילדים הקטנים והכלב למען לא ירעישו. גם כאשר עברנו לגור בבית ענקי (שכור כזכור למי שקרא את הגילוי הנאות) לא עזרו לסח'בק כל התחינות שתעבור לחדר העבודה, היא התעקשה לשבת בסלון במרכז הבית. אפרופו ילדים נולדו לנו 4 ילדים, כולם בתקופת הפרילנסריות של קרן, כן זה אפשרי יחד עם הקריירה. אני זוכר אותה צורחת בסלון על ספק מסכי מגע שלא היה מוכן לספק ללקוח שלה 200 מסכי מגע כי חשב שעוקצים אותו. לך תסביר לדביל שהבכירים בחברת קומברס נהגו לשמור בגאווה על המייל עם הדומיין הקודם "אפרת טכנולוגיות" כסמל לוותק וניסיון. יום אחד סח'בק ישב לצהרים עם, עמית מהתחום, בשם דני (שם אותנטי, למה בדוי) אשר נחשב לאיש מקצוע מצוין, דני גדול מקרן בכ 15 שנים והייתה לו תובנה יקרה מפז: "בעבר הייתי סוס עבודה והייתי לוקח פרויקטים קשים ומורכבים, כיום אני כבר בן 60 ולא יכול לעשות הכול ב10 אצבעות. חבל שלא לקחתי לי עובדים שכירים אז כשיכולתי". אגב לאותו דני יש סיפור יפה, במלחמת לבנון הראשונה הוא נלחם לצד בני גנץ והם חטפו צרור, מכוון ישירות אליהם, שהיה אמור להרוג את שניהם. למרבה הנס, הם אפילו לא נפצעו.

סח'בק חזר הבייתה קורן מהתובנה המופלאה והתחיל לשכנע את קרן להקים חברה. מסתבר שיש לי כוח שכנוע עצום. טוב נו, אולי בעצם מה ששכנע אותה היה שלפרילנסר חיצוני יש תקרת זכוכית וקרן הייתה צריכה להגיע לדירקטוריון הלקוחות כדי להזיז דברים, בשביל זה צריך להיות צוות שלם ולא פרילנסר בודד. הקמנו חברה לתפארת שלאחר האיחוד עם החברה של עידו נקראת KIDO. החברה מתמחה בבניית תהליכים לתשתיות עיצוב-מוצר-פיתוח. אנו עובדים במודל של סקוודים (squad) ומיושרים ל-roadmap הארגוני של לקוחותינו. הצוות של קידו תמיד מכיל מספר מעצבים ואת הליווי הצמוד של מנכ״לי החברה. עידו פסיכי לא פחות מקרן ואיש מקצוע נדיר שאין כאלו. בשש שנות פעילות צמחנו וכעת אנו 16 עובדים אינהאוס פלוס המון פרילנסרים מקצועיים וגם חיצונים בתחומים אחרים כמו ייעוץ ארגוני שוטף וכולי. פיתחנו שיטות עבודה ממש מתוחכמות ומועילות ללקוחות. אנו החברה היחידה בארץ המומחית לתהליכי DesignOps, ואנו חלק מהתארגנות העולמית של DesignOps assembly, גוף ללא מטרות רווח המקדם את המקצוע Design Ops principal. עם הזמן פילוח הלקוחות השתנה מסטארטאפים ליוניקורנים ואף למעלה מזה (גם דקה-קורנים וגם אנטרפרייזס ציבוריות) KIDO עובדים גם מול ועם לקוחות מקצועיים בחו"ל, עברנו 3 משרדים והנוכחיים ממש מפוארים כיאה לחברת הייטק, אולי רק חסר ברז ראמן. קרן ועידו מגדלים עובדים שמגיעים ישר מהאקדמיה (עידו גם מכשיר סטודנטים עוד באקדמיה) והופכים ממש מפלצות עיצוב מהשורה הראשונה, אני שומע זאת מהלקוחות שלנו. שיתופי הפעולה גדלים, הרעיונות גדלים. אם בעבר חשבנו שאנו אאוטסורס הבנו שאת מה שאנו מציעים, היוניקורנים הגדולים, עם אלפי עובדים, פשוט לא מסוגלים לעשות בעצמם, אולי אפילו נוציא החוצה מוצר שפותח אינהאוס עם איזו קרן הון סיכון נחמדה (כזכור סח'בק עבד בקרן הון סיכון) והכי חשוב יש קיימות ועתיד לחברה, סה"כ יש כבר כ-250 אצבעות לא רק ה-10 של קרן. כיף לא נורמלי ואנו ממש מתקרבים למימוש עצמי. כמובן שהפתגם שככל שאתה מתקרב לפסגה היא מתרחקת הוכח כנכון אצלנו, אך לפחות אנו בעלייה.

אה, ולגבי התגמול. טוב כאן אפתיע אתכם הייטקיסטים יפים שלי, קרן שלי מכניסה פי 8, אך בנטו מרוויחה פחות ממה שהרוויחה כאשר ישבה בסלון ומשם ניהלה את העסק ב-10 אצבעות. שלא נדבר על הלחץ, הזמן והמתח בניהול כוח אדם שכזה בזמן מלחמה (גם בזמנים רגילים זה לא קל) תוסיפו לכך את ההשקעה העצומה בציוד ואת ההון החוזר השלילי (עקב צמיחה מהירה) שחייב אותנו לקחת הלוואות. סטארטאפים אוהבים לשלם כי ממילא אין להם יותר מידי הכנסות, הם רגילים לשרוף מזומנים. לעומת זאת, חברות גדולות ורווחיות, לא אוהבות לשלם כי הן מדפיסות מזומנים ויש עליהן מעקב אנליסטים אשר מחשב ימי ספקים לעומת ימי לקוחות. מכירים את המושג שוטף פלוס אלוהים ישמור? כל ה"טוב" הזה לא היה לקרן כאשר הייתה פרילנסרית.

האם סח'בק מצטער. חחח ממש לא, אני סגרתי את המשרדים שלי והעברתי את קרן הגידור שלי לבית. עכשיו לי יש שקט, אני אוכל צהרים עם הקטנים, והיא שעומדת בפקקים. אה ואני בכלל לא יושב בסלון, יש לי סטודיו בבית, רק שלי (ושל הכלב שבינתיים נפטר בשיבה טובה והתחלף לכלבה) וקרן חיה את החלום, אני רציני - לא אתפלא אם סרגיי ברין או מארק צוקרברג יתקשרו להזמין אצלה מערכת. טוב מודה, לפעמים כשבא לי חיבוקי מאהובתי, או בילוי איתה, או איזה תבשיל מהמדהימים שלה, אני מתגעגע לימי הפרילנסר.